ימי הוואי העליזים

שלום לכולם

הרשימה הזאת תהיה ארוכה מהרגיל, אז אבקש להעביר כרטיס יציאה קודם שאתם מתחילים לקרוא, שלא אהיה אחראי על סה"כ כיום עבודה (כמות הנכנסים עד כה לסרטונים ביוטיוב * זמן הקריאה) שמתבזבז על קריאת דברים שאינם רלוונטיים לעבודה, שלא כמו הרשימות הקודמות שהיו מאוד רלוונטיות.

יום חמישי  

הלכנו ללגונה, זאת שתארתי וצלמתי בשבוע שעבר.
למי שלא זוכר, זאת לגונה שהיא המשך של הים והמלון הפך אותה לחלק המרכזי שמסביבו בנוי המלון.
שחיתי בלגונה וראיתי את כל הדגים היפים שבאילת רואים רק באקרוויום ואפילו ראיתי כמה צלופחים, חלקם גדולים מאוד.
אני מוכרח לומר שזאת לא הרגשה נעימה לראות צלופח באורך של 2 מטר על הקרקעית, במגרש הביתי שלו אך כבוגר אינתיפאדה ראשונה ושניה לא נבהלתי וקבעתי שיא עולמי חדש בשחיה בלגונה ל50 מטר, עד לחוף.
חזרתי לסבב נוסף של שחיה שבמהלכו כמעט התנגשתי פעמיים בצבי ים ששחו לאיטם כמו בסרט "מוצאים את נמו", זאת היתה חויה מתקנת לצלופחים.
בדרך חזרה עברתי ליד מישהי ששנירקלה אך כמה שניות קודם לכן. התברר שמדובר באמריקאית בלונדינית בביקיני (הבגד ים, לא האי)
היא נראתה מבוהלת ודיברה במהירות ואני קצין (במיל') בצבא ההגנה לישראל נחלצתי מיד לעזרתה.
מסתבר שהיא ראתה eel. לא היה לי מושג מה זה, ולפי סימני הידיים שלה הבנתי שמדובר במין קיפוד או משהו עגול אחר.
היא התחילה לשחות ואני אחריה אבל אחרי כמה דקות שלא מצאנו כלום עצרנו והתחלנו לדבר.
אחרי משפט וחצי היא זיהתה שאני מישראל וסיפרה לי שיש לה חברה למסחר באינטרנט ואפילו מישהי מישראל עובדת אצלה.
די מהר התברר לי שהראש של הבחורה הזאת מלא בתאוריות קונספירציה שאם הייתי שואל אותה מי רצח את קנדי היא בטח היתה יודעת.
כמה דוגמאות: הפלואור במים נועד לטמטם אנשים. כל מצלמת וידאו לאבטחה היא אמצעי מעקב של הממשלה. כל הוצאת כסף מהבנק (שנשלט על ידי אותם אנשים ששולטים בתקשורת ובבנק המרכזי בארה"ב) נרשמת. כולם מלשינים על כולם.
אחד הדברים שהיא חזרה והסבירה לי מספר פעמים תוך הדגמה ותנועות ידיים מפורטות הוא כמה שhome land security וה TSA (transport security משהו) עושים לחשוד או חשודה בשדה התעופה.
מכיון שאין הנייר סובל את הדברים ואולי מישהו מכם ידפיס את המאמר הזה, אני רק יכול לומר שמדובר בסוג של התעללות בבובס(פוג) ובמשהו שנראה על פי תנועות הידיים כמו כיבוש בשני מאמצים של וי(ר)ג'יניה.
ואז קלטתי את זה..את הניצוץ בעיניים והבנתי שעומדת מולי קוקו-נט לא קטנה. הייתי חייב לנתק מגע אבל חששתי מתקרית דיפלומטית בין ישראל לארה"ב.
בניסיון נואש להסיט את הנאום למשהו נורמלי יותר שאלתי אותה היכן היא גרה? בולדר. שמעתי שבולדר נורא יפה. כן, זה נכון, וגרים שם המון אנשים חכמים ועצמאיים ויש לנו פורום לכל החברים שבו אנחנו משתפים במידע על פעולות הממשל.
כאן התחילו נבואות אפוקליפטיות (אין חיטה ותירס בדאלאס וכולם ירעבו עוד מעט. עוד 4 חודשים יהיה כאוס בארה"ב וכל מי שיש לו נשק יצא לרחובות ועוד ועוד) שלעומתם, חום יולי אוגוסט בארץ + קסאמים נראה כמו טיול ילדים בדיסנילנד.
בסופו של דבר נפרדנו כידידים וכל כוחותינו חזרו בשלום לבסיסם.

מסקנה אחת יש לי מהארוע. אל תתלהבו מאמריקאית בלונדינית בבגד ים. אף פעם אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי הביקיני.

יום ראשון

קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מאחד, אנדי. אולי אתם מכירים ואולי לא.
בכל אופן, השיחה התנהלה פחות או יותר ככה, אם להביא בחשבון את האנגלית העילגת שלי ואת העברית העילגת שלו.

הטלפון מצלצל, אני עונה.

"הלו?"
"הלו? זה עמי?"
"כן, מדבר."
"שלום עמי, מדבר אנדי."
"אנדי? איזה אנדי?"
"אנדי מילר, פוליקום, אתה בטח מכיר."
"אה.."(הידיים מתחילות להזיע), "כן, שלום אדוני."
"עמי, ראיתי את התמונות והוידאו שצילמתם בSuperOp, וגם שמעתי דברים טובים על העבודה שהקבוצה של פוליקום עשתה ורציתי להודות לכם באופן אישי. הוכחתם שוב שפוליקום היא החברה הטובה והמובילה בעולם בתחום הוידאו והUC."
"תודה רבה אדוני."
"אם הייתי יודע שיהיה כל כך מוצלח הייתי מגיע בעצמי."
"אבל אדוני, אם היית מגיע לא בטוח שאנחנו היינו יכולים להגיע מישראל."
"אה..למה אתה אומר ככה?"
"כי התקציב לנסיעה היה הולך לטיסה שלך."
"LOLL אתה צוחק, נכון? למה אתה חושב ככה?"
"כי גם ככה בקושי הוציאו את שנינו. המלצתי שמישהי נוספת מקבוצת הcodecs תצטרף ולא קיבלנו אישור."
"למה אתה חושב שהייתם צריכים להיות שלושה. שניים לא הספיקו?"
"כי אחת המטרות החשובות שלנו בנסיעה הזאת היתה לבדוק את הTIP, שהתחייבת שנתמוך בו ברבעון השני, וידענו שיש לנו בעיות בוידאו, וזאת היתה הזדמנות מצוינת לעבוד עם סיסקו בצורה ישירה ולנסות לפתור את הבעיות הללו."
"ולא אישרו לכם?"
,לצערי לא."
"חבל, היא היתה יכולה לטוס על האקסטרה מייל'ס שלי, LOLLL, אתה יודע שלא חסרים לי אחרי כל הטיסות בשנה האחרונה. LOLLL"
"כן אדוני."
"יש עוד משהו שהיית רוצה לספר לי?"
"ובכן..אני באמת חושב שזה חבל שלא הצלחנו לפתור את בעיית הוידאו בשבוע הזה."
"לא נורא, תשלחו אימיילים, תדברו בטלפון, אנחנו חברה שמפתחת ציוד וטכנולוגיה של שיחות ועידה, תעשו שיחות ועידה, לא צריך לטוס כל הזמן."
"אבל אתה טס כל הזמן."
"אני טס כדי להעלות את מחיר המניה, אתה רואה כמה שהיא עלתה בשנה האחרונה?"
"כן."
"זה בגלל שאני טס כל הזמן. בעיות טכנולוגיות לא פותרים על ידי טיסות."
"אני מבין אדוני, הבעיה היא שזה יכול להאריך את זמן הפיתוח."
"אני בטוח שתתגברו על הבעיה הזאת. תעבדו עוד קצת שעות נוספות ותפתרו את הבעיות."
"אני יכול לשאול עוד משהו, אדוני?"
"בודאי, sun."
"אם כל כך חשוב לחסוך איך זה שמאוסטין הגיעו 7 אנשים, שחלקם כמעט לא עשו כלום במשך כל השבוע? חלקם הודה בפירוש שהם לא מבינים למה שלחו את אותם אנשים. חוץ מזה, החבר'ה מאוסטין התפלאו נורא לראות שהגענו שני אנשים מישראל. הם אמרו לי שהם בכלל לא ציפו שנגיע כי בישראל חוסכים ובקושי טסים."
"ומה אמרת להם?"
"אמרתי להם שאני חושב שהם צודקים ואני חושב שבגלל זה הגענו רק שניים ולא שלושה, למרות שכפי שציינתי, אני חושב שהיה צריך להגיע עוד מישהו"

"טוב, אני חושב שאתה צריך לשאול את זה את המנהלים שלך, אני לא הייתי מעורב בהחלטות האלה."
"אוקיי."
"אתה חש סיפוק וגאוה שאתה עובד בפוליקום?"
"אני חש סיפוק..כן."
"מדוע אינך חש גם גאוה?"

"ובכן..זאת עבודה, יש לי סיפוק ממנה."

"אתה יודע שאנחנו רוצים שפוליקום תהיה בין החברות המובילות שטוב לעבוד בהן?"...מלמול לא מובן על העלאת שכר ובונוסים ברבעון הקרוב.
"במחשבה שניה אדוני, אני גם מרגיש גאוה על כך שאני עובד בפוליקום."
"טוב מאוד, אני מודה לך וכל מי שתרם להצלחה בפתח תקוה. תמסור לכולם ד"ש. אני מקוה להגיע אליכם בקרוב לביקור. ביי"
"תודה אדוני. ביי"

הלכנו לדוכנים של הבנות שהבטיחו לנו שמלות במחיר עלות. אשתי קנתה כמה שמלות, מאוד יפות לדעתי (לדעתה, אז כמובן גם לדעתי) וגם זכינו בטיפול פנים שכלל פילינג על חצי פרצוף וקצת ניו אייג'ינג.

הבחורה שעשתה לנו את הטיפול שמה קמת יותר מדי חומר ליד העיניים והן שרפו כל היום אחר כך, אבל לא העזתי לנגב את זה. אחרי הכל, מתי יצא לי שוב להיראות צעיר כל כך?

דרך אגב, אם אני חוזר ונראה צעיר בעשרים שנה בצד אחד של הפנים זאת הסיבה. וגיל, הפסדת. מה שקידוש אחד יכול לעשות...

יום שני

אחרי שעברנו ביום ראשון לקונה, יצאנו לתור את האי ולחפש את יערות הגשם שאורי שאל עליהם.

בדרך ראינו המון כנסיות. מסתבר שכשחיים בגן עדן, קל להאמין באלוהים.

התחלנו בשמורת הוולקנו, בה אפשר לראות את העשן שיוצא מלועו של הר געש פעיל וגם לחוות יער גשם שבחלקו עדיין יש פעילות וולקנית כפי שאפשר לראות בתמונות.

אחר כך נסענו לעיר נוספת באי, הילו, שבאזור שלה יש נחלים רבים ומפלים.

ביקרנו במפלי הקשת (Rainbow falls) ובמקום שנקרא Boiling pots. המקום לא מופיע בGPS, אבל עם שם כזה לא פלא שמישהו "שכח" להכניס את המקום לGPS.

תמונות: 

אחר כך נסענו לאזור ההר הכי גבוה באי- Mauna Key, שלפעמים יורד בו שלג. יש שם מצפה כוכבים (שכבר הזכרתי) וכל מיני טלסקופים משונים כולל אחד שאפשר להסתכל דרכו אל השמש.

הסתכלנו וראינו בטלסקופ אחד עיגול כתום ובטלסקופ אחר עיגול אדום. כאילו ששמו שם נייר צלופן צבעוני. ואולי באמת זה מה שזה?

חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.

יום שלישי

הלכנו לקיים את מצוות האי ולגלוש, כלומר, ללמוד לגלוש.

למזלנו, אחרי שבועיים שלא היו גלים סוף סוף הגיעו כמה, ובכל מפרצון אפשר היה לראות איך מתקבצים כל הגולשים של העיר ומחכים שיגיע איזה גל לרפואה.

עברנו הדרכה ויצאנו לשטח, לים האכזר.

בשטח חיכה לנו בחור צעיר וחייכני שבקורות החיים שלו מופיע מקצוע אחד, שהוא גולש מאז ומעולם. לדעתי אפשר עם קורות חיים כאלה להתקבל לפוליקום, יש כמה הוכחות חיות.

אחרי ניסיון נפל ראשון בו נפלתי, הוכחתי לעצמי ולעולם שבגילי המופלג אני מסוגל לעמוד על שני רגליים בלי ליפול, כמו ילד בן שנתיים, אבל על הboard. קצת דומה לסנובורד אבל במים, לא קר וגם לא נורא כואב כשנופלים.

עובדה מעניינת שלמדתי היא שכששוכבים על הגלשן צריך לפדל עם הידיים כדי להתקדם ולצבור מהירות.

לצערם של הגולשים, הגלים הנורמליים,אלו שאפשר לגלוש עליהם מגיעים ברווחי זמן די גדולים ובינתיים אין מה לעשות אז כולם יושבים על הגלשן ומשכשכים ידיים ורגליים. זה כנראה המקור למילה "פדלאות". אנשים שצריכים לפדל אבל בינתיים לא עושים כלום.

אין לנו תמונות בזמן הגלישה כי הצלם של החנות שדרכה עשינו את הקורס בדיוק נסע לקוסטה ריקה ואכלו לו, שתו לו, בלה בלה בלה. בקיצור, אין תמונות מזמן הגלישה.

פינת התרבות 

ומה מחר?
מחר כנראה נעשה סיור חופים באזור המערבי של האי ובסופו של יום נתחיל את הדרך הארוכה הביתה שבמהלכה אולי יעלם לו יום מהחיים שלנו (ממריאים ביום רביעי, נוחתים ביום שישי) אבל בסופה נפגוש שוב את רותם, טל, שחר ויהלי, ה"דברים" שבאמת חשובים לנו בחיים.