החופש כבר נגמר ובקושי הספקתי לחוות אותו.
כשעובדים כל היום בחדר סגור ממוזג\מחומם, ולאחרונה בכלל עברתי לחדר ללא חלון, קשה להרגיש כיצד עוברות להן עונות השנה.
שבוע של חופש באוגוסט מחזיר חלק מהחוסר הזה.
החופשה היתה בקיבוץ כפר סאלד וחוץ מהבריכה בה היינו לא מעט, יצאנו גם לגיחות קצרות באזור.
הנה מספר אתרים ורשמים מהמקומות אליהם הגענו.
מצפה לירן
מצפה לזכרו של לירן סעדיה, לוחם סיירת אגוז שנפל במלחמת לבנון השניה.
המצפה ממוקם מעל קרית שמונה עיר מגוריו, נושק לשביל ישראל.
מהמצפה אפשר לראות את צפון רמה"ג, עמק החולה, הר דוב והחרמון.
בשעות אחר הצהריים נושבת רוח מערבית די חזקה, השמש מתחילה לשקוע מעבר להרי נפתלי והגולן ועמק החולה נצבעים בצבעי אדום כתום מרהיבים.
לירן היה צייר קומיקס ובמצפה מונחות אבנים עליהם אפשר לראות את ציוריו ולקרוא דברים שכתב.
על המצפה אפשר לקרוא כאן" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3642414,00.html ובעוד אתרים
החרמון
למרות שנהוג להגיע לחרמון בחורף אפשר ומומלץ להגיע ולטייל בקיץ.
כאחד שעשה שם את צעדיו הראשונים (עד שנפלתי) בסקי, היה מעניין לראות את המקום בקיץ ללא שלג.
הזכרונות חזרו אלי: פה איבדתי שיווי משקל, כאן חבר שלי התגלגל ונשרט קשות עד שהיינו צריכים לפנות אותו למרפאה, במדרון הזה החלקתי על אדמת השלג או שלג חום (המצאה ישראלית - תנאי גלישה זה גם כשחצי מהשלג הוא בצבע חום ונראה כמו אדמה) כשמגלש אחד ממשיך לגלוש על השלג והשני נעצר על האדמה (תארו לכם לאיזה פיסוק אפשר להגיע ככה) ועוד ועוד.
עלינו לרכבל העליון. פעמיים ביום יש שם הדרכה של החברה להגנת הטבע כי כידוע החרמון הוא גם שמורת טבע.
הלכנו לכיוון מוצב "ישראלי" (זה השם שלו, ממש כמו שלמישהו קוראים משה או אורי כך למוצב קוראים "ישראלי") ומשם לתצפית מדהימה על כל הגולן הישראלי והסורי.
מבט מלמטה למעלה
מבט מלמעלה למטה
צילום פנורמי ממוצב "ישראלי" דרומה. מימין מדינה המכונה ישראל (ישראל מכיר), משמאל סוריה
חויה מטלטלת
לא יכולנו לפסוח על חוית השיט בקיאקים אז הלכנו לקיאקים של קיבוץ הגושרים.
מגיעים לחניון שממנו יוצאים שאטלים לתחילת המסלול.
מנקודת הסיום יש שאטלים בכיוון ההפוך.
נדמה לי שהמסלול עצמו קצת יותר ארוך מהמסלול של כפר בלום וגם קצת יותר מעניין.
אבל ההפתעה חיכתה דוקא בסוף, אחרי שסיימנו ויצאנו מהמים.
השאטל שהוביל אותנו חזרה לחניון היה לא פחות ולא יותר מאשר טיולית או בכינויה הצבאי: טלטולית.
אחחחחחח, כמה נוסטלגיה צפה ועלתה בדקות הספורות בהן הטלטלנו לכיוון החניון. שעות של נסיעה בטיולית דחוסה עם עוד עשרות חיילים, קיטבגים, אפודים ומה לא השתחזרו בכמה רגעים של נסיעה בטיולית חמה ודחוסה באנשים וילדים רטובים.
אם לא הייתי נוסע בה לא היתי מאמין שהדבר הזה עדיין קיים וכמובן שסיפרתי לילדים על חוויות הטיולית.
ואז בני הקטן מתבונן בי במבט מלמטה למעלה ושואל אותי "אבא, כשהייתם חיילים לקחו אתכם במשאית עם חורים?"
אני עוקב אחר מבטו לתקרת הדיקט (דיקט!!! מבינים? אין דברים כאלה) המחוררת (פה ושם. פה ושם גם היה דיקט טלאי שסתם את אחד החורים בדיקט המקורי) הבהירה היטב למה הוא מתכוון.
כמובן שבמהלך הנסיעה הכנתי את ילדי לגרוע מכל, כלומר, לרעש המיתולוגי והבלתי נשכח שכל חייל שהספיק להרדם בטיולית עד הגעתה לשטח האימונים\ניווטים\בסיס לא יכול לשכוח לעולם. רעש ה-פססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס.
אבל לא נראה לי שזה עשה להם משהו.
לי כאמור זאת היתה חויה מטלטלת.
עין מוקש
בין עין זיון לאלוני הבשן, קצת אחרי צומת עין זיון יש חניון קטן שממנו פילסו דרך צמודה לשדה מוקשים מצד אחד ותעלת נ"ט מהצד השני
הדרך מגיעה לבאר גדולה עגולה שבתוכה מים נעימים.
הבאר מעשה ידי אדם עמוקה מאוד (אפשר לקפוץ ראש) וגדולה ומדרגות אבן היוצאות מתוך הדופן מאפשרות למי שנכנס גם לטפס החוצה.
עין מוקש (רואים את השלט - זהירות מוקשים)
מדרגות אבן מאפשרות גם לצאת
על המקום אפשר לקרוא כאן: http://www.maslulim-israel.co.il/index.php?dir=site&page=tracks&op=tracksum&id=290
כמובן שהשם הוא סוג של משחק מילים: עין=אין מוקש.
לפני שנתיים טיילנו לעין חשק (http://www.mako.co.il/travel-israel/tracks-trips/golan_heights/Article-077adbb59a0a821006.htm)
האם גם שם מדובר במשחק מילים? אתם מוזמנים להגיע ולנסות בעצמכם.
במהלך החופש הסתקרנתי מאוד לדעת מה אנדי עושה בקיץ ואיך הוא מבלה את החופש שלו.
באחד הערבים כשעשינו על האש בדשא הרמתי אליו טלפון וביררתי את העניין.
הוא אמר לי שהקיץ הוא לא יוצא לחופשה. לשאלתי מדוע לא, הוא ענה שמאז שהוא הCEO של פוליקום הוא מרגיש שהוא בחופש במהלך כל השנה.
מה עושים בחופש? הוא שאל, עולים על מטוס וטסים לארץ רחוקה או למקום שאפשר לטייל או לנוח בו.
אני, כך אמר, עושה את זה כל השנה, כך שאני לא מרגיש צורך מיוחד לעשות את זה דוקא בקיץ.
מה שכן, הוא הוסיף, השנה העברנו את המטה של פוליקום למקום חדש אז הייתי עסוק קצת בהעברות, כמו אצלכם בישראל.
מכיון שהבשר בדיוק יצא מהמנגל והוא בדיוק יצא לצהריים במקדולנדס נפרדנו וקבענו לדבר אחרי החגים או כשלא יהיו באגים בגירסה 7.6, מה שיקרה קודם.(מוכנים להמר?)
פינת התרבות
לבד בברלין - הנס פאלאדה: הספר המבוסס על סיפור אמיתי מתאר זוג גרמנים מבוגרים בתקופת מלחמת העולם השניה בברלין שבנם נהרג במלחמה מול צרפת. הם מחליטים להתנגד למשטר הנאצי על ידי כתיבת גלויות מחאה בהן הם מנסים להמריד את הגרמנים נגד המשטר.
הספר יצר אצלי שתי תחושות מנוגדות. מצד אחד זהו ספר מתח שקשה להניחו ולהפסיק לקרוא בו. מצד שני, הוא שואב את הקורא לעולם אפל ומנוכר, לחוץ, מלא חשדות ואפוף אוירת טרור ואימה, מה שהקשה עלי להתמיד בקריאה.
למרות הכל אני חושב שזה ספר חובה המלמד על האוירה והחיים בגרמניה תחת השלטון הנאצי ועל גבורתם של אנשים פשוטים שעשו כל שביכולתם כדי להתנגד למשטר.
ובמעבר חד - יש מישהו שעוד לא קנה כרטיסים להופעה החיה של Air Supply? 
פתגם אורח (ברוח האוירה החברתית - לא אני המצאתי)
"אני למינוס שלי כבר לא דואג. הוא מספיק גדול כדי להסתדר לבד"
שנה טובה
עמי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה