אתחיל מהסוף
הבדיקה
עשיתי בדיקת אולטרה סאונד לקרע בשריר וזה הזכיר לי אולטרה סאונד שעושים לאשה בהריון.
ההבדל ה"קטן" הוא שבאולטרה סאונד של הריון רואים עובר. קרע בשריר זה רק שחור.
איזה שריר זה? בן או בת?
הדרך לארץ
הטיסה לארץ ממינכן עברה דרך בוקרשט.
חישבתי מה הסיכוי מבחינה סטטיסטית יצא לי שוב לשבת במטוס כשלידי יושב הר אדם במשקל של 200 ק"ג כמו שקרה בטיסה האחרונה מלוס אנג'לס.
בקורס סטטיסטיקה והסתברות לא ממש הייתי בעניינים, אבל ההגיון הפשוט אמר לי שהסיכוי מאוד נמוך עד אפסי.
ואכן, הסטטסיטיקה לא משקרת ובטיסה לבוקרשט לא התיישב לידי אף אחד שישבנו תופס יותר ממושב אחד.
מצד שני, זה לא הפריע לסטטיסטיקה לסדר במושב לידי אמא עם תינוק בן כמה חודשים שלא הפסיק לצרוח ממינכן עד בוקרשט.
מה בסה"כ ביקשתי? חופשת סקי שקטה ונחמדה? 
לפחות הטיסה מבוקרשט לארץ היתה במטוס כמעט ריק כך שאף אחד לא הפריע לי לתפוס שלושה מושבים. (מגיע לי אחרי הטיסה ההיא שקיבלתי בה חצי מושב בלבד למשך 16 שעות)
הסקי
לקראת סוף היום השני של הסקי (מתוך שלושה) גלשתי במהירות, איבדתי שליטה, נפלתי והתוצאה, קרע בשריר התאומים. לא נעים בכלל. (מי אמר שקל לגדל תאומים?)
אבל עד אז, היה כייף גדול.
מזג אויר נפלא (למרות קור של מינוס 15 מעלות בשמש) נופים מדהימים ושטרודל תפוחים כמו שהאוסטרים יודעים להכין.
אורי, יניב ואני. באמצע השטרודל (מה שנשאר ממנה)
אפשרויות הבילוי שלנו במיירופן (אוסטריה) היו רבות ומגוונות
יכולנו ללכת לישון מוקדם או לצאת לאחד ממקומות הבילוי הרבים בעיירה.
המקום הכי קרוב לצימר היה הפאנקי - פיצה בר מקומי ליד הצימר בו פגשנו את קטיה
מקום נוסף שהספקתי ללכת אליו לאפרה סקי הוא ה - ice bar
קטיה
מי זאת קטיה? קטיה היא גרמניה בת 25 שבאה לעבוד כמלצרית בפאנקי,בחורה נחמדה שמהר מאוד התחברנו אליה והתחלנו לשוחח.
לאור מוצאנו המשותף (היא וסבא שלי מהמבורג) ביקשתי ממנה לתרגל איתה קצת את הגרמנית שלי. היא נענתה ברצון.
החלטתי להתחיל במשפטים הקלים והבטוחים שאני ממש טוב בהם ושאלתי אותה בגרמנית מה שמה.
המקום המה מאנשים, אך למרות זאת נדמה היה שעל אף כל מאמצי המוסד, האירנים הצליחו לייצר ולזרוק פצצת אטום במיירופן בדיוק באותו רגע.
לכמה שניות כאילו השתרר שקט במקום, השולחן שישבנו מסביבו הפך לכעין בועה ששקט מתוח שורר בה וחיוכה של קטיה הפך למבט של תדהמה ופליאה רבתי.
על פי שפת גופה והבעת פניה הבנתי שחציתי את הגבול בצורה כזאת שאפילו גרמניה ליברלית כמוה לא מסוגלת להכיל.
ואז היא שאלה אותי (באנגלית) מה פתאום אני רוצה את המספר שלה, הרי אנחנו בקושי מכירים.
הייתי מופתע. עניתי לה שרציתי לשאול אותה לשמה ולא את המספר שלה.
ובכן, מסתבר שטעיתי באקסנט (והאמת היא שגם אף פעם לא שאלתי מישהי בגרמנית לשמה)
לאחר שיישרנו את ההדורים בינינו התברר שאני שאלתי בגרמנית "Wie nummer" (נשמע כמו נומה נומה ילדתי) בעוד שהייתי צריך לשאול "Wie name" (נשמע כמו נאמה - פתח מתחת לנו"ן וצירה תחת המ"ם)
גרמנית
לאחר התקרית שאלתי את עצמי מדוע אני מנסה ללמוד גרמנית? מה מושך אותי בשפה שבדרך כלל מי ששומע אותה נזכר או בשואה או בסרטים בצבע של שמים ביום בהיר.
לי זה כנראה מזכיר את הסבא והסבתא שלי שעלו מגרמניה ומסלובקיה וששמעתי אותם מדברים גרמנית עוד מילדותי.
האם יכול להיות שגם שפה עוברת בתורשה?
המשפחות מצד אבי ומצד אמי דיברו גרמנית והיו חשופים להשפעת התרבות הגרמנית \אוסטרו הונגרית במשך מאות שנים. רק בשני דורות האחרונים היתה הפסקה כך שאולי משהו מזה המשיך לעבור בתורשה כמטען גנטי?
ה - ice bar
ה ice bar הוא פאב שממוקם ממש ליד המעליות לאתר ולכן כשחוזרים בסוף היום מהסקי ורוצים לשתות משהו, אפשר ישר להכנס אליו.
המקום מפוצץ כל הזמן, מלא גולשים מכל ארופה, אבל במיוחד מאוסטריה וגרמניה והמוזיקה בהתאם.
המון שירים קצביים בגרמנית וכשכל דוברי הגרמנית שאגו בקול הרגשתי שאוטוטו הולך להיות פה "הפוטש במרתף הבירה" גרסת 2012.
בכל אופן השמחה בice bar כל כך גדולה עד שגם הדובים יורדים מההרים ומתחילים לרקוד על השולחנות
הצימר
הצימר בו התאחסנו היה נחמד מאוד, משקיף על ההרים המושלגים ובעלת הבית, מריה, היתה מאוד חביבה.
(אמא שלה לעומת זאת הזכירה קצת את ההיא מכסא הנדנדה בסרט "פסיכו", אבל בלילה נעלנו את הדלת של החדר כך שהרגשנו בטוחים)
נוף מהצימר
במרתף הבית היה חדר גדול לאחסון ציוד הסקי ועל הדלת שלו היתה תמונה שממש עושה חשק להכנס ולאחסן שם ציוד סקי.
כפי שבוודאי שמתם לב, מדובר בפרסומת משכנעת מאוד לבוא לטירול כדי ללחוץ ידיים עם הטבע
בקור של 20- מעלות צלזיוס לא ממש מומלץ להוציא ידיים מהכיסים ולהתחיל ללחוץ איתם את הטבע אבל אולי הכונה שנבוא לבקר גם בקיץ.
חיפשתי בתמונה את הטבע ולא ממש מצאתי אבל מה שכן אני מוכרח לומר שפרות כאלה אין בארץ.
דרך אגב, כקיבוצניק לשעבר וכאחד שיצא לו לחלוב בידיים מדי פעם, אני רוצה להעיר את תשומת לבכם לכך שהדלי בכלל לא מתחת לעטיני הפרה, כך שיש לי חשד שהתמונה בכלל מבוימת.
לאיזה צורך היא מבוימת? אם הייתי פוגש את העלמה שבתמונה אולי הייתי יכול לשאול אותה אך מכיון שלא פגשתי חשבתי לעשות סקר ולבדוק כיצד הפרסומת משפיעה
השאלה היא: מה יגרום לכם להגיע לטירול?
1. האפשרות לחלוב בידיים
2. הפרות
3. הסינר המשובץ שמקבלים במתנה על כל דלי חלב שחולבים
4. כל התשובות נכונות
נחיתה בגרמניה
כדי להגיע למיירופן נחתנו במינכן.
אני מוכרח לומר שאמנם הובילו את נוסעי אל על לאולם קבלה מבודד (שלט גדול בגרמנית ובעברית הכריז "ברוכים הבאים למינכן" - איזה פחד),
אבל ביקורת הגבולות היתה כל כך מהירה שאפילו בכניסה לפארק אזורים מעכבים אתכם יותר.
אולי זה סוג של פיצוי שהגרמנים החליטו לתת לבאים מישראל כך שלא יתעכבו. מצד שני הגרמנים כבר הוכיחו כמה הם יעילים כשמדובר בתורים של יהודים, כך שאין לדעת.
במינכן שכרנו רכב בסוכנות אויס ואיתו נסענו עד מיירופן, זמן נסיעה כשעתיים וחצי.
תנאי הקבלה לעבודה באויס - מינכן, הם: 1. להיות בלונדינית 2. גובה 185 ס"מ לפחות.
תאמינו לי, רכנתי מאחורי הדלפק כדי לוודא שהן לא עומדות על מדרגה או משהו אחר.
לסקי הגעתי אחרי שקיבלתי הזמנה מחברים אותם פגשתי בסקי בצ'כיה לפני כמה שנים, אורי ועירית.
אורי בא עם יניב, חבר מהעבודה וביחד איתם טסתי לסקי.
ההזמנה הגיעה בדיוק אחרי ש"קבוצת השווים" ו "קבוצת השווים יותר" חזרה מסקי בצרפת לפוליקום.
חשבתי לארגן את קבוצת השווים מאוד אך מכיון שלא היתה היענות מצד גורמים שונים בחברה קיבלתי את ההזמנה ויצאתי לסקי באוסטריה.
עוד תמונות מהסקי: http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150598851933415.410625.773193414&type=1
Two From The Flop
כבר ניחשתם בודאי שגם אנדי אוהב לגלוש.
מהרגע שגיליתי את זה ניסיתי לתאם את החופשה שלי יחד עם שלו ושניפגש לפחות פעם אחת כדי שנוכל לגלוש ביחד.
המפגש המרגש תוכנן ליום שלישי על פסגת הפנקין אבל לרוע מזלי, נפצעתי ביום שני כך שביום שלישי לא יצאתי מהחדר.
אנדי סימס לי שהוא חייב להספיק לגלוש בכל המסלולים והוא עם החברים שלו כך שלא יהיה לו זמן לבקר אותי בצימר.
האמת שקצת נפגעתי. חשבתי שאחרי כל התיאומים לפחות נשב ונדבר קצת גם אם לא נגלוש, אבל אנדי כמו אנדי, אי אפשר לכעוס עליו יותר מדי.
חבילת שוקולד מוצרט עם איחולי החלמה שהגיעה אלי לארץ הראתה שהוא גם לא הרגיש כל כך טוב עם זה שהוא לא התקשר לפני שחזרתי לארץ (שלא לדבר על לבקר אותי) ושהוא מנסה לתקן את הרושם.
אולי בסקי של שנה הבאה נצליח קצת יותר?
פתגם אורח
אנחנו ממשיכים בסדרת משלי החמורים של אורי (עם תוספת קטנה שלי) וברוח חופשת הסקי:
"אין חמור כמו חמור שיוצא לקפוא בשלג וקורא לזה הנאה" (אורי, פברואר 2012)
והנה הוכחה לוגית ש"חמור הוא לא פראייר":
אם
"חמור נשאר חמור"
ואם
"פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים"
מכאן ש: "חמור הוא לא פראייר" מ.ש.ל
(בדיקה: אם חמור הוא פראייר, אז הוא מתחלף. אם חמור מתחלף אז הוא לא חמור מה שיוצר סתירה פנימית מכאן נובע שחמור הוא לא פראייר)
פינת התרבות
הספר "נוילנד" של הסופר אשכול נבו - ספר על סף המושלם לטעמי. מרגש ומעורר מחשבה
הסדרה האמריקאית Homeland המבוססת על הסדרה הישראלית "חטופים" שאותי היא הצליחה לרתק (בניגוד לחטופים)
הפוסט מוקדש לאורי ויניב שאין לי מספיק מילים להודות להם על כל מה שעשו למעני 
