תחושה של דה-ז'וו אופפת אותי בשעות האחרונות.
כמו לפני שנתיים, שוב פעם סופר-אופ, שוב פעם בל"ג בעומר ושוב פעם אני לא בארץ ומפסיד את כל חגיגת זיהום האוויר המיותר הזה.
ועוד משהו שחזר על עצמו - טיסה שלא נגמרת. אמנם פורטוגל נמצאת בקצה השני של הים התיכון ולא בקצה השני של העולם כמו הוואי, אבל לא אלמן (פוליקום) ישראל וגם הנסיעה לפורטוגל, בדומה לנסיעה להוואי כללה חניית ביניים ארוכה, של כ7 שעות. בסופו של דבר הגעתי והפעם נציגות המין היפה (בלי לפגוע חלילה בגיל פ.) הן אלו שעובדות בעוד אני מצלם ומהרהר על מה לכתוב.
אפרופו ל"ג בעומר, סיפור קטן מיום שישי האחרון.
רכבתי על אופני לכיוון ראשון לציון דרך השטח שממערב לכביש 4. חציתי את הכביש ליד מחלף יבנה והמשכתי דרך שטח אימוני הצניחה של הצבא עד לחורשת הצנחנים ומשם ניסיתי להמשיך צפונה אבל נבלמתי על ידי מפעל התפלת מים ענקי שחוסם את כל השבילים צפונה. חזרתי לחורשת הצנחנים למנוחה וזה מה שראיתי ושמעתי:
קבוצת ילדי גן עם הוריהם וצוות הגן ישבו בחורשה עם מפעיל שניסה להסביר לזאטוטים כיצד מכינים תה ממרווה או נענע או צמח אחר. הילדים הפגינו סקרנות עצומה ולא ממש הקשיבו ולכן המפעיל עבר לחלק הקל יותר שהוא ל"ג בעומר.
הוא ביקש מכל הילדים להשלים את השיר הידוע על ל"ג בעומר - "אש אש מדורה". כל הילדים כאיש אחד בלב אחד מיד השלימו את המשפט במילות השיר האלמותיות "תחתונים של בחורה". חיוכי מבוכה עלו על פניהם של הגננת, ההורים והמפעיל, אך זה התעשת ומיד אמר לילדים להשלים עם המילים האמיתיות של השיר. הוא שוב ניסה - "אש אש מדורה" והינוקות, משוכנעים בצדקת דרכם המשיכו ללא כל היסוס - "תחתונים של בחורה". הגננת, במבוכה גוברת והולכת אמרה בקול סמכותי וחינוכי ש"זה לא מה שלמדנו בגן, נכון ילדים?" המפעיל ניסה בפעם השלישית לאתגר את זכרונם של הילדים. "קדימה ילדים" הוא עודד אותם, "אש אש מדורה" ותינוקות של בית רבן אלו שלא טעמו טעם חטא, המשיכו בהבל פיהם - "תחתונים של בחורה". כאן כבר נפל לגננת האסימון ברעש מצלצל והיא הבינה שאם היא לא תעצור את הפאדיחה, ההורים באמת יחשבו שזה מה שהילדים שלהם למדו בגן. היא אמרה (שוב פעם בקול ובהטעמה חינוכית) "ילדים, נכון שלמדנו בגן שככה לא שרים? בגן למדנו את המילים הנכונות, אבל אם אתם לא זוכרים אז לא נשיר את השיר הזה" ובכך עשתה סוף לפארסה הקטנה שהתחוללה בחורשת הצנחנים בערב ל"ג בעומר, תשע"ג.
דרך אגב, מחורשת הצנחנים יוצא מסלול הליכה ממש יפה לאורך נחל שורק עד למקום בו הוא נשפך לים התיכון.
הנחל עובר טיהור בדרך ולכן אין ריחות לא נעימים. יש בדרך את אי הצבים (אולי יתמזל מזלכם וגם תראו שם צבים) , דיונות חול שאפשר להשתולל בהם ובסוף רצועת חוף נקייה ויפה ללא אנשים (וללא מציל) - טיול מומלץ ליום חופש מיותר כמו ל"ג בעומר וגם לסתם ימי חופש אחרים.
ולפני שאתם פותחים גוגל - מהן המילים האמיתיות של השיר?
ובכן, ממה שמצאתי השיר המקורי כלל לא כולל את המילים "אש אש מדורה, אלא "אש אש על כל תל". מעניין מתי ועל ידי מי התחיל השיבוש שהוביל את ילדי ישראל לחרוז חרוזים כל כך מקוריים שמחברים את ל"ג בעומר לתחום ההלבשה התחתונה.
ולסיום ענייני החג - מספר שירי ל"ג בעומר. לגזור ולשמור:
http://www.haganenet.co.il/content3.asp?pageID=11345&ganID=3281
מי שידע להסביר מה פשר השלט ליד המעלית במלון יזכה לטיסה לסופראופ הבא שיתקיים בפורטו:
בניגוד לסופראופ בהוואי, הפעם אין בלונדינית בביקיני שרודפת אחרי צלופח (או בורחת ממנו) (http://ami-noy.blogspot.pt/2012/03/blog-post_8947.html)
מצד שני, יש כל מיני הפתעות אחרות, אבל נשמור משהו לבלוג הבא.
וכרגיל בסופר-אופ, אני רוצה להודות לאורית ומורן שעבדו ונתנו לי זמן לכתוב על הדברים החשובים באמת..
כמו לפני שנתיים, שוב פעם סופר-אופ, שוב פעם בל"ג בעומר ושוב פעם אני לא בארץ ומפסיד את כל חגיגת זיהום האוויר המיותר הזה.
ועוד משהו שחזר על עצמו - טיסה שלא נגמרת. אמנם פורטוגל נמצאת בקצה השני של הים התיכון ולא בקצה השני של העולם כמו הוואי, אבל לא אלמן (פוליקום) ישראל וגם הנסיעה לפורטוגל, בדומה לנסיעה להוואי כללה חניית ביניים ארוכה, של כ7 שעות. בסופו של דבר הגעתי והפעם נציגות המין היפה (בלי לפגוע חלילה בגיל פ.) הן אלו שעובדות בעוד אני מצלם ומהרהר על מה לכתוב.
אפרופו ל"ג בעומר, סיפור קטן מיום שישי האחרון.
רכבתי על אופני לכיוון ראשון לציון דרך השטח שממערב לכביש 4. חציתי את הכביש ליד מחלף יבנה והמשכתי דרך שטח אימוני הצניחה של הצבא עד לחורשת הצנחנים ומשם ניסיתי להמשיך צפונה אבל נבלמתי על ידי מפעל התפלת מים ענקי שחוסם את כל השבילים צפונה. חזרתי לחורשת הצנחנים למנוחה וזה מה שראיתי ושמעתי:
קבוצת ילדי גן עם הוריהם וצוות הגן ישבו בחורשה עם מפעיל שניסה להסביר לזאטוטים כיצד מכינים תה ממרווה או נענע או צמח אחר. הילדים הפגינו סקרנות עצומה ולא ממש הקשיבו ולכן המפעיל עבר לחלק הקל יותר שהוא ל"ג בעומר.
הוא ביקש מכל הילדים להשלים את השיר הידוע על ל"ג בעומר - "אש אש מדורה". כל הילדים כאיש אחד בלב אחד מיד השלימו את המשפט במילות השיר האלמותיות "תחתונים של בחורה". חיוכי מבוכה עלו על פניהם של הגננת, ההורים והמפעיל, אך זה התעשת ומיד אמר לילדים להשלים עם המילים האמיתיות של השיר. הוא שוב ניסה - "אש אש מדורה" והינוקות, משוכנעים בצדקת דרכם המשיכו ללא כל היסוס - "תחתונים של בחורה". הגננת, במבוכה גוברת והולכת אמרה בקול סמכותי וחינוכי ש"זה לא מה שלמדנו בגן, נכון ילדים?" המפעיל ניסה בפעם השלישית לאתגר את זכרונם של הילדים. "קדימה ילדים" הוא עודד אותם, "אש אש מדורה" ותינוקות של בית רבן אלו שלא טעמו טעם חטא, המשיכו בהבל פיהם - "תחתונים של בחורה". כאן כבר נפל לגננת האסימון ברעש מצלצל והיא הבינה שאם היא לא תעצור את הפאדיחה, ההורים באמת יחשבו שזה מה שהילדים שלהם למדו בגן. היא אמרה (שוב פעם בקול ובהטעמה חינוכית) "ילדים, נכון שלמדנו בגן שככה לא שרים? בגן למדנו את המילים הנכונות, אבל אם אתם לא זוכרים אז לא נשיר את השיר הזה" ובכך עשתה סוף לפארסה הקטנה שהתחוללה בחורשת הצנחנים בערב ל"ג בעומר, תשע"ג.
דרך אגב, מחורשת הצנחנים יוצא מסלול הליכה ממש יפה לאורך נחל שורק עד למקום בו הוא נשפך לים התיכון.
הנחל עובר טיהור בדרך ולכן אין ריחות לא נעימים. יש בדרך את אי הצבים (אולי יתמזל מזלכם וגם תראו שם צבים) , דיונות חול שאפשר להשתולל בהם ובסוף רצועת חוף נקייה ויפה ללא אנשים (וללא מציל) - טיול מומלץ ליום חופש מיותר כמו ל"ג בעומר וגם לסתם ימי חופש אחרים.
ולפני שאתם פותחים גוגל - מהן המילים האמיתיות של השיר?
ובכן, ממה שמצאתי השיר המקורי כלל לא כולל את המילים "אש אש מדורה, אלא "אש אש על כל תל". מעניין מתי ועל ידי מי התחיל השיבוש שהוביל את ילדי ישראל לחרוז חרוזים כל כך מקוריים שמחברים את ל"ג בעומר לתחום ההלבשה התחתונה.
ולסיום ענייני החג - מספר שירי ל"ג בעומר. לגזור ולשמור:
http://www.haganenet.co.il/content3.asp?pageID=11345&ganID=3281
מי שידע להסביר מה פשר השלט ליד המעלית במלון יזכה לטיסה לסופראופ הבא שיתקיים בפורטו:
בניגוד לסופראופ בהוואי, הפעם אין בלונדינית בביקיני שרודפת אחרי צלופח (או בורחת ממנו) (http://ami-noy.blogspot.pt/2012/03/blog-post_8947.html)
מצד שני, יש כל מיני הפתעות אחרות, אבל נשמור משהו לבלוג הבא.
וכרגיל בסופר-אופ, אני רוצה להודות לאורית ומורן שעבדו ונתנו לי זמן לכתוב על הדברים החשובים באמת..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה