יום שני, 23 בדצמבר 2013

Bugs life


לא מזמן עקב חשש לבקע (קילה בלשון העם) הלכתי לבדיקה אצל רופא. איזה רופא? רופא, מה הסקרנות הזאת פתאום? ובכל זאת? טוב, נו, אורולוג.
נכנסתי, התיישבתי ונתתי את כרטיס קופת החולים שלי. היה מתח מסוים באוויר, לפחות מבחינתי.
בכל זאת לא בכל יום אני מגיע לרופא שהולך לבדוק את אזור המגדר שלי. הרגשתי שמעכשיו כל מילה יכולה לקבל משמעות נוספת ושאני צריך להיזהר מכפל לשון כזה או אחר.
אחרי ששאל בן כמה אני, אם אני נשוי ואם יש לי ילדים הוא שאל אם זאת פעם ראשונה אצל אורולוג ומה עומד על הפרק? אני די בטוח שבהתמחות לומדים לשאול שאלות כאלה שהן לכאורה תמימות אבל רק לכאורה.
על השאלה אם זאת פעם ראשונה עניתי שכן ומהשאלה השנייה העדפתי להתעלם.
אחרי עוד כמה שאלות והקלדת הנתונים למחשב, כולל כמה בדיחות קרש לחמם את האווירה ולהפשיר את הקרח בינינו הוא ביקש ממני ללכת לשכב על המיטה.
האמת? לא חשבתי שהקרח בינינו ישבר כל כך מהר, אני לפחות הרגשתי שהקרחון שהטביע את הטיטניק מפריד בינינו, אבל כנראה שהוא הרגיש אחרת.
ובכל זאת, כשהוא ביקש ממני להוריד ( את המכנסיים? כן, ברור) והורדתי, (להוריד להוריד. את ה..? ברור, איך אני יכול לבדוק?) הרגשתי שבשביל פעם ראשונה זה מתקדם קצת מהר מדי וקצת רחוק מדי ממה שחשבתי.
לא הייתה לי ברירה. שכבתי על הגב בוהה בתקרה. בשלב זה הוא ביקש ממני להסתכל שמאלה ולהשתעל. אחרי סט של שמאל, שמאל, שמאל ימין שמאל זה נגמר.
בסך הכל זה לא היה נורא כל כך, עד כמה שלהיחטף על ידי חייזר למטרות ניסויים יכול להיות לא נורא. 
לכל המתעניינותים, לכוחותינו שלום .

ואם כבר מתחת לחגורה אז כל מי שיש לו ילד\ה בוודאי מכיר את התיאור הבא:
אתם ישנים, בדרך כלל גם באמצע חלום כשפתאום מתוך שינה אתם שומעים רגליים טופפות לכיוון מיטתכם. ואז נשמע קול הזאטוט ״ברח לי פיפי״. אין לכם ברירה אלא להתעורר לקום ולטפל במקרה המצער. 
לי זה קרה לאחרונה עם בתי הקטנה. הייתי באמצע חלום בו אני עובד על באג של AT&T.
הייתי כבר ממש קרוב לפתרון כשהמשפט ״אבא ברח לי פיפי״ הגיע אלי כהד רחוק. בהתחלה לא הבנתי. מה הקשר של פיפי לAT&T ואיך זה בדיוק אמור לעזור לי לפתור את הבאג אבל בפעם השנייה הבנתי שאת הבאג הזה כבר לא אפתור, לפחות לא החלום הזה. לא ראיתי שום דרך אחרת אלא לסיים כמה שיותר מהר את ההחלפה, לחזור לישון ואז להעביר את הבאג לאמבדד או לאלגוריתמים. מסוג הדברים שאפשר רק לחלום עליהם.
קמתי והלכתי להחליף לה את הפיג׳מה והמצעים. 
בתי, שזכתה לכינוי ״הסטייליסטית״ על שום טעמה האישי וההקפדה שלה בכל מה שקשור לאיפור, מניקור והתאמת פרטי לבוש (כן כן, זאת היא שבגיל שלוש הסבירה לי שכשהיא מבקשת שאעשה לה פרנצ' היא מתכוונת ללק ולא לטוסט) הצדיקה גם הפעם את התואר.
בחשכה כמעט מוחלטת הוצאתי פיג׳מה נקייה מהארון. ״אני רוצה פיג׳מה חמה״ היא אמרה. גיששתי אחרי פיג'מה חורפית ומצאתי. ״אבל אני רוצה פיג׳מה סגולה״. אנחנו מדברים על בין 2 ל4 בבוקר, החדר חשוך, אני מת לחזור לישון ולילדה חשוב שהפיג׳מה תהיה בצבע סגול..
איכשהו הצלחתי למצוא פיג׳מה שבמצב ראות שואף לאפס הצלחתי לשכנע אותה שהיא סגולה.
עד שהצלחתי להניח את דעתה ולשכנע אותה לחזור למיטה באה הדרישה לכרית סדין ושמיכה תואמים. לא אלאה אתכם יותר בפרטים אבל בסוף הצלחתי לגרור את עצמי למיטה ולהרדם שוב.
מוסר השכל מכל הסיפור הזה? כשאתם חולמים ומישהו עושה פיפי ומעיר אתכם מהחלום, אל תתייאשו ותמשיכו לחלום. בסוף יהיה חלום שיגמר טוב.

מכיוון שבחלומות עסקינן, הנה סוג של חלום בלהות של כל מי שעובד בפיתוח\QA:



הנה עוד סוג של חלום רע מתוך הסרט ״I Don't Know How She Does It״ - או במילים אחרות, אני אולי לא יודע איך היא עושה את זה, אבל עדיף שלא תעשה את זה בשיחת וידאו. 






פתגם  אורח 

"יום שישי ושבת זה לא אותו דבר. ביום שישי אפשר לחלל שבת ובשבת אי אפשר לחלל את השבת"
(ה"סטייליסטית" ביום שישי לפני הגן מגיבה להערה שלי על כך שהיא לבושה כמו בשבת)

יום רביעי, 24 ביולי 2013

אוסטין פאוורס


זמן רב עבר מאז הבלוג האחרון. רווחי זמן ארוכים בין בלוג לבלוג קורים לרוב כאשר העבודה ממלאת את רוב זמני ומרצי וחוויות אחרות שאינן קשורות בניתוח באגים ופתרונם (אם אפשר לקרוא לבאגים חוויות) אינן משמעותיות ואינן משאירות חותם ממשי על חיי (כמה עצוב). זה פחות או יותר מה שקורה עם הפרויקט של AT&T.
בחצי השנה האחרונה היו לי לא מעט הרהורים לגבי הפרויקט הזה ואיך קרה שאפילו הנסיעה לסופראופ נותבה ברובה לעבודה מול סיסקו על בעיות שהתגלו בארה"ב ובישראל ומצאו את פתרונן (החלקי יש לומר) דווקא בפורטוגל.
לו לפחות היינו נוסעים לגואה, הודו... (אופציה חליפית לפורטוגל שנפסלה בסופו של דבר)
בכל אופן, החלטתי לבדוק כיצד נפל פרויקט זה על חיינו והתחלתי לחקור את התהליך שהוביל לפרויקט הזה.
במהלך החקירה גיליתי כמה דברים מעניינים, חלקם אף מפתיעים על גבול הסנסציה וחשבתי שיש מקום להביאם לידיעתכם.

במהלך התחקיר הצלחתי לשים את ידי על מספר קטעים מצולמים מתוך ישיבות הנהלה של הדרגים הבכירים ביותר ומהם ניתן ללמוד מה היו המניעים לפרויקט וכפי שמיד תיווכחו לדעת, לא תמיד מדובר במה שכולנו חשבנו.
הנה לפניכם קטע מתוך ישיבת הנהלה שנעשתה לפני זמן רב ובה סומנה המטרה הראשונה בדרך אל העושר.




כפי שבוודאי שמתם לב, מדובר ביישום של חוק פיזיקלי ידוע והוא: חוק שימור האנרגיה. 
כשעובדים מוציאים יותר אנרגיה, מנהלים מוציאים פחות וכך משמרים אותה. כמובן שהכלל תקף גם להפך. ככל שעובדים מוציאים פחות אנרגיה ושומרים יותר לעצמם, מנהלים צריכים להוציא יותר. כמות האנרגיה המוצאת והנשמרת תמיד נמצאת באיזון.

במקרה דנן הוחלט על הפסקת השנטי של העובדים כשלב ראשון. בשלב השני היה צריך למצוא על מה להוציא את האנרגיה שלהם.

וכך, לאחר שסומנה המטרה הראשונה, נקבעה המטרה השנייה ולאור שתי המטרות הגיע שלב השיטה והמשימות.
היו מספר דפאו"ת שהועלו ונפסלו אך לבסוף נבחר הדפ"ן.
גם כאן הצלחתי להשיג הקלטה נדירה החושפת את מה שהתרחש בישיבה חשובה ודרמטית שהתקיימה לפני כשנה.




הנה כי כן, כך נחשפו להן המטרות והשיטה, והשאר...היסטוריה 


Sof Of The Flop

לאור ההתפתחויות האחרונות, הפינה מגיעה לסיומה הטרגי יש לומר. (לפחות עד המנכ"ל הבא)


פתגם אורח

"אוהב כסף לא ישבע כסף"  (קהלת ה ט)
"יש לו מנה רוצה מאתיים. אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבא, פרשה א', י"ג)

תפילה לשלום המניה (יש לומר ג' פעמים ברצף טרם פתיחת המסחר בכל יום, אבל לא בשבת)


יהי רצון מלפניך, שמניית החברה תשמור על ערכה ואף תעלה. שיפתח המסחר בה בשלום ויסתיים בשלום ותביאה למחוז חפצנו לחיים, לשמחה ולשלום. ולא יארע בה שום מכשול ושום תקלה אשר יגרום לירידתה, לא על ידי אדם, ולא על ידי כוחות השוק ולא על ידי פורענויות המתרגשות ובאות לעולם. שנזכה לראות בצמיחתה ולא בירידתה, בהכאתה את התחזיות ולא בנפילתה וידע ויכיר כל העולם כולו בכבודה. תביא לישועתה כהרף עין ותשמור עליה כעל בבת העין. יבושו וייכלמו כל האנליסטים שוחרי רעתה ונחזה בצמיחת קרן ההשתלמות והESPP וגאולתם במהרה בימינו ברבעון הקרוב. אמן.





יום שני, 29 באפריל 2013

ל"ג בעומר

תחושה של דה-ז'וו אופפת אותי בשעות האחרונות.
כמו לפני שנתיים, שוב פעם סופר-אופ, שוב פעם בל"ג בעומר ושוב פעם אני לא בארץ ומפסיד את כל חגיגת זיהום האוויר המיותר הזה.
ועוד משהו שחזר על עצמו - טיסה שלא נגמרת. אמנם פורטוגל נמצאת בקצה השני של הים התיכון ולא בקצה השני של העולם כמו הוואי, אבל לא אלמן (פוליקום) ישראל וגם הנסיעה לפורטוגל, בדומה לנסיעה להוואי כללה חניית ביניים ארוכה, של כ7 שעות. בסופו של דבר הגעתי והפעם נציגות המין היפה (בלי לפגוע חלילה בגיל פ.) הן אלו שעובדות בעוד אני מצלם ומהרהר על מה לכתוב.



אפרופו ל"ג בעומר, סיפור קטן מיום שישי האחרון.
רכבתי על אופני לכיוון ראשון לציון דרך השטח שממערב לכביש 4. חציתי את הכביש ליד מחלף יבנה והמשכתי דרך שטח אימוני הצניחה של הצבא עד לחורשת הצנחנים ומשם ניסיתי להמשיך צפונה אבל נבלמתי על ידי מפעל התפלת מים ענקי שחוסם את כל השבילים צפונה. חזרתי לחורשת הצנחנים למנוחה וזה מה שראיתי ושמעתי:
קבוצת ילדי גן עם הוריהם וצוות הגן ישבו בחורשה עם מפעיל שניסה להסביר לזאטוטים כיצד מכינים תה ממרווה או נענע או צמח אחר. הילדים הפגינו סקרנות עצומה ולא ממש הקשיבו ולכן המפעיל עבר לחלק הקל יותר שהוא ל"ג בעומר.
הוא ביקש מכל הילדים להשלים את השיר הידוע על ל"ג בעומר  - "אש אש מדורה". כל הילדים כאיש אחד בלב אחד מיד השלימו את המשפט במילות השיר האלמותיות "תחתונים של בחורה". חיוכי מבוכה עלו על פניהם של הגננת, ההורים והמפעיל, אך זה התעשת ומיד אמר לילדים להשלים עם המילים האמיתיות של השיר. הוא שוב ניסה - "אש אש מדורה" והינוקות, משוכנעים בצדקת דרכם המשיכו ללא כל היסוס - "תחתונים של בחורה". הגננת, במבוכה גוברת והולכת אמרה בקול סמכותי וחינוכי ש"זה לא מה שלמדנו בגן, נכון ילדים?" המפעיל ניסה בפעם השלישית לאתגר את זכרונם של הילדים. "קדימה ילדים" הוא עודד אותם, "אש אש מדורה" ותינוקות של בית רבן אלו שלא טעמו טעם חטא, המשיכו בהבל פיהם - "תחתונים של בחורה". כאן כבר נפל לגננת האסימון ברעש מצלצל והיא הבינה שאם היא לא תעצור את הפאדיחה, ההורים באמת יחשבו שזה מה שהילדים שלהם למדו בגן. היא אמרה (שוב פעם בקול ובהטעמה חינוכית) "ילדים, נכון שלמדנו בגן שככה לא שרים? בגן למדנו את המילים הנכונות, אבל אם אתם לא זוכרים אז לא נשיר את השיר הזה" ובכך עשתה סוף לפארסה הקטנה שהתחוללה בחורשת הצנחנים בערב ל"ג בעומר, תשע"ג.
דרך אגב, מחורשת הצנחנים יוצא מסלול הליכה ממש יפה לאורך נחל שורק עד למקום בו הוא נשפך לים התיכון.
הנחל עובר טיהור בדרך ולכן אין ריחות לא נעימים. יש בדרך את אי הצבים (אולי יתמזל מזלכם וגם תראו שם צבים) , דיונות חול שאפשר להשתולל בהם ובסוף רצועת חוף נקייה ויפה ללא אנשים (וללא מציל) - טיול מומלץ ליום חופש מיותר כמו ל"ג בעומר וגם לסתם ימי חופש אחרים.

ולפני שאתם פותחים גוגל - מהן המילים האמיתיות של השיר?

ובכן, ממה שמצאתי השיר המקורי כלל לא כולל את המילים "אש אש מדורה, אלא "אש אש על כל תל". מעניין מתי ועל ידי מי התחיל השיבוש שהוביל את ילדי ישראל לחרוז חרוזים כל כך מקוריים שמחברים את ל"ג בעומר לתחום ההלבשה התחתונה.
ולסיום ענייני החג - מספר שירי ל"ג בעומר. לגזור ולשמור:
http://www.haganenet.co.il/content3.asp?pageID=11345&ganID=3281

מי שידע להסביר מה פשר השלט ליד המעלית במלון יזכה לטיסה לסופראופ הבא שיתקיים בפורטו:


בניגוד לסופראופ בהוואי, הפעם אין בלונדינית בביקיני שרודפת אחרי צלופח (או בורחת ממנו) (http://ami-noy.blogspot.pt/2012/03/blog-post_8947.html)

מצד שני, יש כל מיני הפתעות אחרות, אבל נשמור משהו לבלוג הבא.

וכרגיל בסופר-אופ, אני רוצה להודות לאורית ומורן שעבדו ונתנו לי זמן לכתוב על הדברים החשובים באמת..


יום שני, 11 במרץ 2013

ביקורים


רופא שיניים
לא מזמן הלכתי לביקורת במרפאת שיניים (למען הנוחות, ר"ש מייצג רופא\ת שיניים או שיננית)
לרוב האנשים זה הדבר הכי קרוב לדבר הכי גרוע שהם יכולים לאחל לאויבים שלהם..
זה מתחיל בישיבה על כסא שנראה כסא תמים כמו כורסת טלויזיה עם מסז'.
איך שמתיישבים על הכסא אתם מגלים שמסז' כבר לא תקבלו פה
הר"ש גורם לזה שהכסא מרים את פלג הגוף התחתון ומוריד את פלג הגוף העליון. ככה כל הדם יורד מהרגליים לראש, מה שמבטיח שהתנוחה ביחד עם מחסור הדם ברגליים לא יאפשרו לכם להימלט. ויש מספיק סיבות למה לרצות להימלט, כפי שמיד תיווכחו לדעת.
עכשיו הר"ש מדליק את מנורת החקירות בעלת אלף המפרקים ומכוון אותה ישר לעיניים.
עכשיו אתם גם מסונוורים ולא יכולים לראות מה קורה מסביב.
כעת אתם קצת מזיעים והדופק כבר עולה ל70% מהדופק המקסימלי.

לאחר מכן אתם מתבקשים לפתוח את הפה ולמעשה כך הוא נשאר, ברמת פתיחות כזאת או אחרת עד סוף הטיפול.
מעתה ועד סוף הטיפול אין לכם שום אפשרות לדבר אבל הר"ש מתעקש לשאול אתכם שאלות.
במקום לשאול שאלות מסוג Yes/No questions מהסוג שהנהון הראש למעלה ולמטה או ימינה ושמאלה יכול לספק את התשובה, הר"ש מחליט לשאול שאלות שדורשות תשובה ארוכה מנומקת ומפורטת וזאת בידיעה תחילה שאין למטופל שום אפשרות לצאת טוב מהסיטואציה הזאת.
הכי מרשים זה שהר"ש גם מבין (או עושה את עצמו מבין) את מה שאתם אומרים כשלמעשה מדובר ברצף של המהומים והברות גרוניות משונות.

הבדיקה מתחילה - הפה פתוח, לתוכו מכניסים מראה ומין דוקרן קטן שתפקיד למצוא חורים.

ר"ש - כמה זמן לא היית בביקורת?
אני - אאאהנההרררר
ר"ש - 3 שנים? כל כך הרבה זמן? זה לא טוב, אתה יודע
אני - אההה
ר"ש- אתה חייב להגיע פעם בחצי שנה לביקורת
אני - אאאאא
ר"ש - קצת כואב אה?

מגיעים לשלב מתקדם יותר. הר"ש דוחף טמפון או שניים לצידי הפה, בצורה שמשווה לפנים מראה של דון קורליאונה מהסרט "הסנדק".
פה הפה כבר יבש והדופק עולה ל80%.
כדי להשלים את תחושת האריה המסכן והמיובש במדבר הר"ש מכניס צינור ששואב את שאריות הרוק מהפה.
כל עוד יש רוק הכל סבבה. אבל ברגע שאין , הפיה מחליטה להצמד בואקום ללחי הפנימית. ההרגשה היא ששואב אבק שואב לכם את הלחי. הר"ש בדרך כלל מזדרז לשחרר את הואקום, פשוט כי בינתיים הפה מתמלא ברוק שוב.

החקירה הצולבת ממשיכה:


ר"ש - יש לך גנטיקה טובה.
אני - אאאההררררר
ר"ש - גם לאבא שלך יש שיניים טובות כאלה?
אני -אאאההההה
ר"ש- ראיתי שגם לילדים שלך. אתם מקפידים לצחצח להם שיניים?
אני - ררררראאההה
ר"ש - כמה פעמים ביום?
אני - אאאאררררררר
ר"ש - לא מספיק. צריך לפחות פעמיים ביום, בערב ובבוקר. לא לימדו אותך כשהיית ילד?
אני - הההחחחחררררר
ר"ש - זה לא נכון. לפחות פעמיים ביום, כל יום. ופעם בחצי שנה להגיע לביקורת
אני - גגגגגרררררר

כדי להשלים את שלב הייבוש מגיע תור הרוח. הר"ש מכניס צינור לחץ אויר ועושה פן לשיניים. 
אם אתרע מזלכם ואתם זקוקים לסתימה או טיפול חודרני אחר, יגיע הרגע בו תשמעו את המקדח.
ברגע שהבזזזזזזזזז של המקדח מתחיל, האישונים מתרחבים, דופק עולה ל110%, זיעה קרה וחיוורון כללי פושטים בכל הגוף.
בשלב זה, אני לפחות תופס את ידיות המושב ומוכן להודות שאני אחראי לכל הבאגים בגירסה, רק שיגמר כבר.

את הפרגון ההדדי בין רופאי השיניים אי אפשר שלא להעריך.

ר"ש -  מי הנגר שעבד לך על השיניים?
אני - ????
ר"ש - מי שעשה לך את הכתר הזה לא ידע מה הוא עושה. אני לא מבין איך נתת לזה לקרות
אני - ?????????????
ר"ש - כן כן. חתיכת נגרות עשו לך פה. אין ברירה. כשנסיים תקבע סדרת טיפולים לשקם את ההריסות שיש לך בפה.

Top Of The Flop
(את הפינה כתבתי לפני ביקורו של אנדי בארץ. מכיון שלא הייתי נוכח ולא פגשתי אותו, אני מרשה לעצמי להשאיר את הטור כפי שהוא)

לצערי אאלץ להפסיק לכתוב על חוויותיי המשותפות עם אנדי.
זה לא שאני לא רוצה להמשיך אבל הוא כבר לא מתקשר ואפילו לא שולח אימיילים ולמרות שהוא הבטיח מספר פעמים שהוא יקפוץ לבקר, בינתיים זה לא קרה.
האמת שהרגשתי שיש לנו קשר מיוחד. באימיילים הוא אפילו התחיל להשתמש באות הראשונה המשותפת לשנינו ולכנות אותי A' ואת עצמו A. אבל נראה כאילו עבר נצח מאז הפעם האחרונה שזה קרה.
כמובן שאשמח אם דברים יחזרו לקדמותם, אבל כל עוד זה המצב, הפינה מפסיקה את שידוריה.

חוקי מרפי בעבודה

חוק מרפי הבסיסי קובע שאם משהו יכול להשתבש הוא ישתבש.
על בסיס חוק זה פותחו עשרות אם לא מאות משפטי מרפי לתחומי חיים ונושאים שונים ונכתבו ספרים רבים.
הנה כמה חוקי מרפי הקשורים לעבודה. אם יש לכם עוד, אתם מוזמנים לשלוח ואפרסם אותם.


  • להיות בPTO כשאנדי מגיע
  • בדיוק כשהכי צריכים ללכת לשירותים, עובדת הניקיון מבריקה אותם
  • דווקא כשצריך לצאת מוקדם, צריכים לתקן באג דחוף.
  • דווקא כשצריך לצאת מוקדם וצריך לתקן באג דחוף, הVM לא זז/הClearCase לא עובד/ מישהו תופס את התור לדלוור.
  • כשצריך לבוא לעבוד ביום שישי, יש הפסקת חשמל
  • המים במיכל של מי-עדן נגמרים בדיוק כשרוצים לשתות
  • ועידה יכולה לרוץ שעות. ברגע שמנכ"ל יצטרף אליה, כרטיס ייפול\שיחות יתנתקו\המערכת תקרוס.
  • הרחבה של הכלל הקודם - כמות הבעיות בועידה וחומרתם תעלה ביחס ישר לדרגת המשתמש ללא תלות במספר המשתתפים בה.

פתגם אורח

"זה הפרוייקט שלנו ועליכם מוטלת האחריות לתקן את הבאגים" - כך אומרים בהייטק שלהצלחה יש מנהל אחד ולכישלון מפתחים רבים.

סקי בגלבוע

יש משהו מעורר מחשבה וקצת לא נתפס כשעומדים במקום בו נפלו שאול המלך ובניו על חרבם וצופים על העמק דרכו נמלט סיסרא מברק לאוהלה של יעל, בו היכה גדעון את המדיינים, בו בלמו הממלוכים את פלישת המונגולים לארץ ישראל והוא ערש ההתיישבות העובדת. ואז על ידי דחיפה קלה, גולשים מלמעלה למטה במסלול שלג מלאכותי.

ולסיום, דיון הנהלה על ההכנות לדמו לAT&T: