אקורד, סיום

הבלוג האחרון שלי כעובד פוליקום מוקדש בעיקר לתודות.

לא אנקוב בשמות כל האנשים שאני רוצה להודות להם בחברה כי יש רבים אבל אני כן רוצה להודות ל2 אנשים שפתחו לי את הדלת:

למשה שהעביר את קורות החיים שלי לHR (ולמרות 'חבר מביא חבר' עדיין לא שילמו לו את כל מה שהגיע לו), ולאבישי שקיבל אותי לעבודה אחרי שראיינתי אותו :-).

אין טעם לפרט את כל מה שעברתי באקורד ופוליקום (על חלק מהדברים כתבתי בפוסטים קודמים), לכן אציין את הרגשות והתחושות שחוויתי במשך יותר מ15 וחצי שנות עבודתי במקום הנפלא הזה.

אני רוצה להודות לכולכם על אשר הפכתם את 15 וחצי (וקצת) שנותי בפוליקום לתקופה שהיה בה הכל - שמחה, עצב, אושר, תסכול, שעמום, לחץ, רוגע, כעס, הגיון, איגיון, אהבה, שנאה, קנאה, ידידות, פשטות, סיבוכיות, קלות, קושי, סיפוק, אכזבה, צחוק, עצבים, יופי ועוד המון יופי :-) ובמילה אחת - חוויה.

ועוד תודה אחת אחרונה, ותסלחו לי שאני מערבב ביזנס עם פלז'ר - תודה לכל התומכים בספר אם בכסף ואם במילה טובה וחיזוק - ריגשתם, חיזקתם ושימחתם אותי בדרך הארוכה ובתהליך שעברתי ועדיין עובר עם הוצאת הספר לאור.

אחרי 29 פוסטים שתחילתם בהוואי בחרתי לשים פה את קטעי הוידאו שהכנתי למי שראה ושכח ולאלו שלא ראו.

אתם מוזמנים לחזור ולקרוא בכל הפוסטים, מקווה שתהנו ותיזכרו בחוויות ובאירועים שכתבתי עליהם.
אפשר גם להרשם לבלוג, כך תוכלו להתעדכן על פוסטים חדשים.
להתראות בשמחות.

רה-ארגון בהנהלת החברה:

תוכנית המנכ"ל איך לשפר את ריווחיות החברה:

הדמו ל- AT&T:

המלחמה בבאגים:

ההודעה על סגירת האתר בישראל:

הישיבה הגורלית:

והפעם לסיום - שיר פרידה אופטימי:

אולי עוד קיץ                                                                                                                            
חלב ודבש 
מילים: שמרית אור
לחן: קובי אושרת


היום עולה והיום בא,
זמן קצר, המלאכה רבה,
בקושי אפשר לנשום,
בקושי אפשר לחלום.

כרכבות חולפות ביעף
מתראים אנו בחטף
עוצרים ושותים קפה,
זוכרים שהיום יפה.

ודאי ישנו מקום בו
הכל קורה לאט,
הזמן עומד מלכת
אולי זה פה על יד.

אולי עוד קיץ
אנחנו ניפגש
כולנו נתרגש -
זה נפלא.
אולי עוד קיץ
נמחה את הדמעה
ואם תגיע השעה
ונבקש -
אולי עוד קיץ ניפגש.

היום עולה והחום בא,
רוח קם לו מן המדבר.
בקושי אפשר לנשום,
בקושי אפשר לחלום.

כמסלולי הכוכבים,
לפעמים אנו מצטלבים
נותנים רגע יד ביד,
יכול להיות נחמד.

רק שרוחות המערב
יביאו סוף לשרב
ולליבנו - הקלה
ותקווה גדולה.

אולי עוד קיץ...